“דווקא באמצע?” יחסי הגומלין שבין הפסיכותרפיה לבין המסגרת הפנימייתית בה היא מתקיימת
מאת נועה הס
“אני 2 מגיעה לכיתה לקחת את שירן לשעה. היא מסתכלת עליי ונראית עם פרצוף לא מרוצה ואומרת לי: ‘דווקא באמצע’?”… כך מתחיל המפגש בין שירן בת השבע למטפלת שלה. הרגשה שהמטפלת מזמינה אותה למקום אחר. מצביעה על חוברת העבודה שלה ודורשת התייחסות אליה, רוצה לעבור דרך החדר שלה לקחת משהו. כך גם אריאל. רוצה לעבור דרך הביתן להביא קופסה עם כלי עבודה לחדר הטיפול, ועל הדרך מבקש שהמטפלת תכין לו סנדוויץ’. מאור נוהג להתגנב לחדר הטיפול ולהפתיע את המטפלת שלו ב’בּוּ’, או לשחק במשחק מחבואים. סביב הכניסה לחדר הטיפול מתרחשות דרמות קטנות, סימבוליות, הממחישות כל פעם מחדש את הקושי לעשות את המעבר מהמרחב הפנימייתי המציאותי למרחב של חדר הטיפול. מעבר מהמציאות למציאות פנימית. בדרך כלל אמורים הילדים להגיע בעצמם לחדר הטיפול. בגלל מצבם או גילם יש ילדים המתקשים במיוחד במעבר הזה. יש ילדים שבאים לקחת אותם לשעת הטיפול ומחזירים אותם לכיתה או לביתן המגורים בסיומה. המעברים מהווים שבירה של הרצף. בעבור ילדים עם פגיעות ראשוניות מורכבות המעברים בין פעילות לפעילות, והמעבר לחדר הטיפול בפרט, הם קשים. ממקום זה אני רוצה להתחיל את השיח על מקום הפסיכותרפיה בתוך הפנימייה. מההבנה שהכניסה של הילד לחדר הטיפול והתמסרותו לתהליך הטיפולי אינן מובנות מאליהן. התהליך המורכב הזה אינו מתרחש במרחב בפני עצמו, במנותק מהסביבה בה חי הילד. יתרה מזאת, הפסיכותרפיה אינה טיפול המתרחש בתוך פנימייה, אלא מהווה נדבך חשוב )אם כי לא יחידי( בטיפול הפנימייתי. טיפול פנימייתי – זוהי תפיסתו הטיפולית של חזי כהן 3 )כהן, 2005 ( הרואה במסגרת הפנימייתית הפועלת על פי מספר עקרונות טיפוליים שיטה טיפולית בפני עצמה. העקרונות הם: רצף ועקביות )למשל באמצעות סדר יום קבוע וברור(, מרחב פוטנציאלי בו יכול הילד להשליך את עולמו הפנימי על המטפלים ולהיעזר בהם לצורך עיבוד רגשותיו ויחסי האובייקט שלו, אינטגרציה בין אנשי הטיפול השונים, בין חלקי היום והלילה ובין מי שמטפלים בילד במציאות לבין מי שמטפל בעולמו הפנימי…להמשך קריאה
