בועה בתוך בועה מחשבות על פסיכותרפיה פנימייתית מאת אלי גמרא אני רוצה להתחיל בסיפור שקרה לי לפני זמן מה בקליניקה הפרטית שלי. דן, נער שאני מטפל בו, היה אמור להגיע לטיפול בשעה מסוימת, ומכיוון שהקליניקה שלי נמצאת בבניין שבו הוא גר ושנותרו עדיין כמה דקות עד לפגישה, החלטתי ללכת אליו הביתה. נכנסתי לסלון וראיתי שהוא אוכל ארוחת צהריים. הזכרתי לו שבעוד כמה רגעים הפגישה שלנו מתחילה, ובינתיים התיישבתי בשולחן שבו הוא יושב, רק בקצה האחר, ולאחר שאמא שלו הזמינה אותי, החלטתי לטעום גם אני מארוחת הצהריים שהכינה. בינתיים שמעתי מאמא שלו על מה שקרה איתו אתמול בערב לפני שהלך לישון, ולמרות שניסיתי לרמוז לה שהשיח הזה ממש לא מתאים – היא המשיכה לשתף אותי. בינתיים סיימנו לאכול, ודן ביקש שנעבור יחד בחדרו כדי שניקח משחק מסוים שהוא ידגים לי בקליניקה. כמובן שהסכמתי, ובדרך לחדר פגשתי עוד שניים ממשפחתו. האמת שגם הם מטופלים שלי, ולכן בירכתי אותם לשלום. אחד מהם אפילו ניסה להתחיל להסביר לי איך הוא הולך לקרוע אותי בכדורגל בפגישה שיש לי איתו בהמשך היום, אבל ב’גבורה’ עצרתי אותו ולא הנחתי לו להמשיך. הסברתי לו יפה שעכשיו זה הזמן של דן, ושאפגוש אותו בעוד שעה. כהרגלו במצבים הללו, הוא קילל אותי לשלום ואני המשכתי הלאה. לקחתי את המשחק, ירדנו מהבית שלו אל הקליניקה שלי והפגישה החלה. אל דאגה, לא יצאתי מדעתי. כמובן שהאירוע הזה לא היה ולא נברא, אבל הוא מהווה ניסיון לאתגר את הדבר הבסיסי כל כך שקורה במסגרת עבודתנו כפסיכותרפיסטים בפנימיות, ושאיננו עוצרים כדי לתת עליו את הדעת: כוונתי לעובדה שבפנימיות ומסגרות טיפוליות אנו מקיימים פסיכותרפיה בתוך מרחב החיים של הילדים. אנו מגיעים אל תוך המקום בו חיים הילדים ושם, בחדר מסוים בתוך המרחב הגדול הזה, אנחנו מבקשים לקיים “בועה בתוך בועה” – ‘בועת הפסיכותרפיה’ בתוך הבועה הגדולה שמהווה המסגרת הטיפולית. זוהי הזמנה מורכבת ויש בה משהו מאוד לא שגרתי, הן בעבורנו כמטפלים והן בעבור מטופלינו. ניתן להצביע על שני כיוונים של בעייתיות: 1 .1 העובדה שהטיפול מתקיים בתוך ‘מרחב החיים’ של הילד, בתוך המקום בו הוא גר, חי ופועל, עלולה לגרום לבלבול תפקידים ומעלה שאלות הנוגעות לפרטיות הטיפול, לנטרליות של המטפל וליכולתה של שעת הטיפול להתנתק ממרחב החיים המציאותי של ‘כאן ועכשיו’ ולהתמקד בעולם הנפשי של הילד. 2 .2 מכיוון שונה, ניתן לתהות על מידת הייחודיות של הפסיכותרפיה הפנימייתית בתוך עולם טיפולי רחב ומקיף שנקרא ‘הפנימייה הטיפולית’. דונלד ויניקוט כותב על הטיפול בהפרעה האנטי- חברתית כך: “הטיפול בנטייה האנטי-חברתית איננו פסיכואנליזה אלא הענקת דאגה וטיפול יומיומי שהילד יכול לגלותם מחדש… יציבותה של ההספקה הסביבתית החדשה היא שמעניקה את התרפיה” )”הנטייה האנטי-חברתית”, עמ’ 165 (. על פי ויניקוט, עיקר הטיפול מתקיים במרחב החיים, בתוך סביבת החיים החדשה אליה הגיע הילד לאחר הכישלון הראשוני של הסביבה; לפיכך… להמשך קריאה ורכישת הספר לחץ כאן
